רוב מוצרי הסיבים הקרמיים משמשים כחומרים הנדסיים בטמפרטורות גבוהות מעל 1000 מעלות, והתנגדות הזחילה שלהם משחקת תפקיד דומיננטי בחוזק המבני בטמפרטורה גבוהה של הכבשן. לכן, המחקר על חומרים עקשנים לזחילה נמוכה זוכה לתשומת לב גוברת.
ההתנהגות המכנית בטמפרטורה גבוהה של חומרים עקשניים בסיבים קרמיים תלויה בעיקר במאפייני המיקרו-מבנה ובשני גורמים עיקריים: הכמות והצמיגות של מטריצת הזכוכית (אפקט הזכוכית), כמו גם מידת ואופן המגע או ההתקשרות בין גבישים (גביש). השפעה). התכולה הנמוכה של פאזת הזכוכית, הצמיגות הגבוהה והרמה הגבוהה של קשר בין-גרגירי יוצרים מבנה רשת שזור מתמשך, אשר תורם לשיפור תכונות מכניות בטמפרטורה גבוהה.
תיאוריית זחילה בטמפרטורה גבוהה
זחילה מכונה בדרך כלל דפורמציה זחילה, כלומר תחת הלחץ המכני מתחת לנקודת היבול, המוצק עובר זרימה והעברת מסה לאורך זמן, בעוד שלמותו אינה נפגעת. דפורמציה זו מעידה על כך שלחומר יש יכולת לעמוד בעומסים מכניים לאורך זמן. עקומת הזחילה היא עקומה המשנה ברציפות את העיוות של החומר לאורך זמן בטמפרטורה גבוהה ועומס קבוע.
ניתן לחלק אותו לשלושה שלבים: (1) מתח חולף מתרחש במהלך הטעינה הראשונית, ε קצב הזחילה הוא 0 d ε/ D t= ξ שלב ההפחתה (ידוע גם כשלב האטה או נדידה) ; (2) שלב זחילה במצב יציב עם קצבי זחילה מינימליים וקבועים; (3) קצב הזחילה עולה בחדות עד לשלב הגדלת קצב הזחילה לפני הכשל (המכונה גם שלב הזחילה המואץ).
גורמים המשפיעים על עמידות הזחילה של סיבים קרמיים
ישנם גורמים רבים המשפיעים על זחילה בטמפרטורה גבוהה של סיבי קרמיקה, שרבים מהם קשורים זה בזה. הגורמים העיקריים המשפיעים על עיוות הזחילה של סיבים קרמיים הם כדלקמן: תנאי פעולה חיצוניים, לרבות טמפרטורה, עומס, זמן, אטמוספירה (חמצון או הפחתה), איכות החומר, לרבות הרכבו הכימי, הרכב המינרלים (חד-פאזי או רב-פאזי), ומיקרו-מבנה. הרכב המינרלים הכימי והמיקרו-מבנה של סיבים קרמיים קובעים את עמידותם לזחילה.
